• Facebook Social Icon
 מכללת דיאדה 
המכללה המובילה ללימודי היריון, לידה ומשפחה

לפרטים ולהרשמה: dyada.college@gmail.com

 

 

 

האוהל האדום הוחלף בבתי מגורים וחכמת השבט מגיעה היום דרך הרשתות החברתיות, אבל המגע האנושי הזה, אישה חכמה שמעניקה ייעוץ מלב ללב, שנוגעת ביד (ברשות...), את זה שום רשת חברתית לא יכולה להחליף, אף פורום לא מסוגל למלא.

אז התחלנו להתמקצע. וחלקנו (אני למשל...) התחלנו ללמוד באופן מקצועי את מה שהיה חסר לנו כשהיינו אימהות בוסריות. אז אמנם את חכמת האינטואיציה קיבלתי בירושה מאמי, אבל את חכמת ההנקה לא היה לי ממי, ואף אישה בקרבתי לא הכינה אותי ללידה האמתית. אז הלכתי ללמוד כדי להיות שם עבורן וכדי ליצור רשת שבטית בחברה אורבנית.

מקצועות ההיריון, הלידה וההורות, הפכו היום למקצועות נחשקים בקרב נשים המעוניינות להעניק מניסיונן ומטובן. חלקן מגיעות לתחום מתוך חוסר. מתוך כך שלא הייתה מי שתייעץ להן וחלקן מגיעות מתוך השפע, מתוך כך שהן פגשו בדולה ששינתה את חייהן או מדריכת הנקה שעשתה פלאים. עד היום שואלת אותי חברה טובה: היכן היית כששלי נולדו???

 

נשים רבות בוחרות היום ללמוד באופן מקצועי את אותה חכמת הנשים. ואם בעבר היינו מסתמכות על תורה שעברה מאם לבת, מצפייה בסבתא וממילותיה של השכבה, הרי שהיום,  הידע מבוסס מחקר. ועל אף שאנו לא זונחות את הידע ההוא הקדום, אנו נשענות גם על "הוכחות", לפעמים גם כדי שיאמינו לנו כל הספקנים.

אנו בעיצומה של ההרשמה לשנת הלימודים הבאה במכללת דיאדה. אני רואה אתכן בודקות, מהססות, רוצות להיכנס בדלתה הגדולה של החכמה הנשית המקצועית ומזמינה אתכך להגשים חלום, ללמוד (ברצינות) ולחבר את הידע הזה למה שנשים ידעו תמיד – להקשיב, לייעץ, להיות, להעניק מעצמן. בואו למעגל המתרחב של נשות מקצוע שמגשימות את מה שהן רוצות באמת.

 

מילים אישיות - גילה רונאל מנהלת מכללת דיאדה

איך מתפתחת הכמיהה ללמוד מקצועות התומכים המשפחה? עם מי ההורים שלנו התייעצו? ואיך נשמר את חכמה השבט? גילה רונאל, מנהלת מכללת דיאדה, חושפת את הנתיב המודרני לשימור אותה חכמה קדומה ונעזרת בכלים מודרניים.

אני גרה ביפו, מקום בו הזמן קצת עומד מלכת. השכנות יושבות בחוץ ומדברות. שותות קפה, לפעמים קולפות משהו, מגדלות את הילדים או את הנכדים ומדברות על מה שחשוב. בהיותי אשת מקצוע בתחום ההיריון, הלידה וההורות הראשונית ומתוקף עיסוקי ברפואה משלימה, אני נשאלת שאלות רבות. אני נכנסת לשביל המוביל לביתי ובדרך עוצרת למפגש נשי מעניין. אני גם שואלת שאלות רבות. שכן חכמת נשות השבט, היא חכמה שהולכת ונעלמת.

אמא שלי הייתה מתייעצת עם אחותה ועם הגיסות שלה, אבל הכי הכי עם האינטואיציה - המדריכה הפנימית החכמה שלה. למזלי היא לא קראה את דר' ספוק ולא ידעה  שלא רצוי להחזיק ילדה על הידיים פעמים רבות במשך היום. וכך גדלתי ללא חסך במגע אימהי, לא עלינו... שכן התיאוריות דאז פחדו מקרבה וממגע.

לפני זמן מה ישבתי וצפיתי בילדה כבת פחות מחמש שנצמדה לאישה יקרה שליוויתי לפני כשבוע בלידה. הילדה הייתה מוקסמת מהפעולה הנשים הפשוטה של ההנקה. ביומיום, כילדות, אנו לא רואות הרבה נשים מניקות.  אנשים כמהים להדרכה. בני האדם, כמו גם בעלי החיים היונקים, לומדים בעיקר על ידי חניכה. ובשבט ההוא, כשנשים גדלו וגידלו עם נשים אחרות, הלמידה הייתה כזו שבחניכה. ילדה הייתה חשופה מילדותה לתינוקות ולילדים אחרים שיונקים. כנערה היא הייתה מסייעת כבר לנשים היולדות ובבגרותה הייתה מתנסה בעצמה תוך כדי תמיכה קהילתית.